אובדן הילדות

אבדן הילדות- ניל פוסטמן (1984)

הגדרות ילדות- לא מושג טבעי ותלוי בהתפתחות טכנולוגית.

ב-1450 הומצא הדפוס והגדיר את מושג הילדות, ב1950 נולדה הטלוויזיה.

בין השנים הללו (500 שנים) הוגדר עולם הילדות ובתוכו חוקים, בגדים, צעצועים, רהיטים ועוד. עד המצאת הדפוס הילדות נסתיימה בערך בגיל 7 , הילד נחשב בוגר, והצטרף למעגל פרנסה ועבודה. מהפכת הדפוס הגדירה את עולם הילדות.

הספר יצר שליטה בידע (ידע=כוח). הידע מועבר ממבוגרים (בעלי הכוח) לילדים בהדרגה, בנתיים נוצרים סודות ומסתורין. עולם המבוגרים אוגר סודות ולאט לאט מחושף אותם בפני הילדים. נוצר פער וקו חוצה בין עולם המבוגרות לעולם הילדות.

את הפער הזה מבטלת הטלוויזיה

הטלוויזיה מבטלת את הקו החוצה בין הילדות לבגרות בשלושה אופנים:

1-     אין צורך ללמוד כדי להבין את המוצג- שפת הטלוויזיה זהה למציאות, לעומת הקריאה שדורשת יכולת נלמדת ונבנית וחשיבה מופשטת.

2-     אינה דורשת תהליכי חשיבה מורכבים- אין זמן להקדיש לנושאים ולחקר עמוק (מעצם מהות המדיום ושקולי רייטינג).

3-     אינה מפרידה בין קהלים שונים- נבנה "צופה ממוצע" ואליו מופנים כל המסרים.

ביטול הקו החוצה ביטלה סודות ולא ניתן לשמור יותר על סודות אלו כי הטלוויזיה חושפת אותם לכל.

כיום ילדים נחשפים לתקשורת המונים לא רק במועדי השידור שנועדו להם אלא נחשפים לתכנים שלא נוצרו עבורם. הם מגלים עניין רב בתכנים למבוגרים (ילדים צופים בטלנובלות ואופרות סבון, חדשות, אלימות מחלות עוולות עולם ועוד). הילדים כיום יכולים לזפזפ בשלט ולהגיע לכל תכנית בעולם  (מדע, טבע, ספורט, פורנוגרפיה, מין, אלימות וכו').

הם חווים חוויות בכמות ובעוצמה לא בהתאם לגילם ולהבנתם, ואינם זוכים לסינון לפי

גילאים. ניתן לומר כי נגזלת מהם חוויה מסוימת ואולי אף ילדותם.

 

 

תוצאה- 

בכך למעשה הילדים  הופכים למבוגרים בגיל צעיר - מתלבשים, מסתרקים, מתנוענעים, ומדברים כמבוגרים. יודעים הרבה יותר ממה שידעו בעבר, גם על דברים ששייכים לעולם המבוגרים (כמו מוות, אלימות, אסונות, סטיות ומין). הבעיה היא שההתפתחות הרגשית שלהם ממשיכה להתפתח באותו קצב, ולמרות חזותם והתנהגותם הבוגרת עם עדיין לא בשלים ולא מפותחים רגשית לשאת את המשמעויות של כל המידע הזורם לידם.

לסיכום

הטענה המרכזית באובדן הילדות- לפי ניל פוסטמן היא ש"הטלוויזיה גרמה לאובדן הילדות

כלומר : הילדים מאבדים את התמימות והילדות, הם מתבגרים מאוד מהר. התכנים אליהם נחשפים הילדים כמו אלימות, פשע, פורנוגרפיה, סמים ואלכוהול מתנגשים עם הערכים שההורים בבית מלמדים אותנו, ההורים והמורים מאבדים את הסמכות בחינוך הילדים.

הילדים יודעים יותר מהוריהם, אי אפשר למסור לילד "עולם ורוד", הילדים מחקים את הדמויות שהם רואים בטלוויזיה. כל הסודות של המבוגרים מתגלים, כשאין סודות-אין ילדות!

אבל תהליך זה פוגע בתהליך צמיחתם והתפתחותם התקינה של הילדים :

• ילדים אינם בשלים מבחינה רגשית לדעת את כל הדברים. הילדים מתנהגים ונראים בוגרים יותר למרות גילם הצעיר, אך בפועל חסרים להם כלים לעיבוד המידע והבנתו.
• ילדים זקוקים לתמיכה רגשית ולסיוע הבנת המידע המופיע בטלוויזיה, הם זקוקים לתווך על ידי אדם מבוגר.
• מושג הבושה הולך ונעלם בעידן הטלוויזיה, ילדים חשופים לתכנים שאינם מיועדים להם כמו מין ואלימות. הם אינם מתביישים לדבר על זה.
• הטלוויזיה היא רדודה- היא לא מעודדת חשיבה מורכבת ומופשטת