דיון בממצאים

דיון בממצאים 

העבודה עסקה בתופעה של שימוש ילדים בפרסומות.

שאלת המחקר שלי הייתה מהם מאפייני ייצוג ילדים בפרסומות בישראל?

בסקירה הספרותית מצאתי כי במשך השנים אנשים העוסקים בהפקת פרסומות מצאו נוסחה במטרה לרגש,למכור ולשכנע בקניית המוצרים- נוסחת השימוש בילדים .כל שנה המציאו הפרסומאים את עצמם מחדש. בסופו של דבר מצאתי כי ילדים מפרסמים פרסומות בהקשרים הבאים וכל זאת בשם חופש היצירה ועל אף ההגבלות החוקיות והאתיות הקיימות כדי להגן על הקטינים מפני ניצול לרעה.

סוגי השימוש בילדים:

• ילדים מפרסמים להורים.

• ילדים מפרסמים לילדים.

• ילדים מפרסמים מוצרים לא רלוונטיים.

• ילדים נגד הורים

• ילדים בתפקידי מבוגרים.

שיערתי כי רוב הייצוגים יהיו שליליים כלומר שמנצלים את הילדים  למטרות שיווקיות ומשתמשים בהם לפרסומות שאינם רלוונטיות לגילם או בשבילם. ושאמצא יותר פרסומות בהקשרים שהם לא רלוונטיים לגילם. דבר שלא נמצא נכון.

בשיטת המחקר ניתחתי 12 פרסומות בהם הופיעו ילדים . ריכזתי את התוצאות לטבלה מסכמת של 12 הפרסומות למרכיבים הבאים:

איזה מוצר מפרסם,לבוש הילד ומה רואים בפרסומות , האם הילד מיצג "כמבוגר" או האם הוא מתנהג מתאים לגילו,יחס הילד למבוגר(חוצפה/ בסדר) , והאם הייצוג הוא שלילי או חיובי.

הממצאים העיקריים-

מניתוח הפרסומות עולה בוודאות כי ייצוג הילדים בפרסומות הוא ייצוג חיובי יותר משלילי , יכול להיות שזה נובע ממספר מצומצם של פרסומות שבחרתי לנתח אולם יכולה להיות סיבה נוספת שנעוצה בהשפעה שיש לפרסומת שלילית על תודעת הציבור להכליל עמדה שלילית לגבי השימוש של ילדים בפרסומות.

התיאוריה של אובדן הילדות מסבירה מדוע לא נכון להשתמש בילדים למטרות פרסומות מסחריות  כי:

לפי ניל פוסטן  הילדים מאבדים את התמימות והילדות, הם מתבגרים מאוד מהר. התכנים אליהם נחשפים הילדים כמו אלימות, פשע, פורנוגרפיה, סמים ואלכוהול מתנגשים עם הערכים שההורים בבית מלמדים אותנו, ההורים והמורים מאבדים את הסמכות בחינוך הילדים. זה מה שקורה עם הילדים שמשתתפים בפרסומות ובמיוחד כאשר הם מתחצפים, אומרים להורים מה לעשות, מפרסמים מוצרים שלא רלוונטיים לגילם. הם מאבדים את הילדות ואת סודות הילדות ופוגמים בקשר הסמכותי בין הורים וילדים. אבל הם רק ילדים עדיין לא בשלים, עדיין זקוקים לתמיכה רגשית ועדין לא מסוגלים באמת להבין את הדברים.

והמסקנות העולות מן הסקר שערכתי הן:

• הרוב אינו תומך בהופעת ילדים בפרסומות שמשכנעות את ההורים לקנות מוצרי ילדים.
• הרוב אינו תומך בהופעת ילדים בפרסומות שאינם רלוונטיות לגילם
• לרוב הצופים בטלוויזיה מפריע כאשר נעשית אמירה כה חוצפנית.
• הרוב התאכזבו מהאמירה של הילד בפרסומת של במבה שוש.
• שהרוב אינו מזדהה עם ילדים שמשתתפים בפרסומות בתפקידי מבוגרים.
• הרוב לא מרגישים בנוח בכלל מזה שילדים יופיעו בפרסומות בתור מייעצי כלכלה .
• רוב הנשאלים לא מסכימים ואפילו כועסים שעושים שימוש בילדים למטרות מסחריות.
• הרוב אינו מתכוון להתלונן לגופים הרלוונטיים כאשר הפרסומת לא ראויה.
• שהרוב יעבירו את המסר לילדיהם שהפרסומת אינה ראויה או חינוכית.

התיאוריה של מודל לאסוול מסבירה את העובדה שהרוב תומך באותן תשובות לשאלותי שבדקו את הייצוג השלילי של שימושי הילדים בפרסומות. כלומר ישנה יותר אחידות בתגובות מאשר שונות בתובנה של השפעת הטלוויזיה קרי הפרסומות על הצופים. כלומר הצופים לא קנו מה ש"מכרו להם"

לא אוהבים את מה שרואים. אז אומנם כוונת המפרסמים הייתה אחת אבל הפרשנות הייתה אחרת.